מדי וט

    הרעלנים הנפוצים ביותר המחייבים לגרום להקאה בחיות מחמד

    מדי שבוע אנו רואים אצלנו כלבים וחתולים האוכלים ובולעים חומר העלול לסכן את חייהם עד כדי תחלואה חמורה ומוות. העזרה הראשונה שאנו נותנים במצב של אכילה של רעלן מהסוג הזה הוא לגרום להקאה של אותו רעלן. חשוב לציין כי לא ניתן לגרום להקאה של כל החומרים הרעילים שכלבים וחתולים אוכלים, וכי יש פרק זמן מסוים בו ניתן לגרום להקאה לאחר אכילה של חומר מסוכן.

    בעצם פעולת ההקאה אנו גורמים לריקון של הקיבה ולנקיונה, ובכך מסירים, עד כמה שניתן, את מרבית הרעלן שנבלע, עוד לפני שהחל לעבור תהליכי עיכול וספיגה בקיבה וביתר מערכת העיכול. פעילות זו יעילה על פי רוב בטווח של שעה עד שעתיים מרגע האכילה של מזון רעיל או חומר רעיל אחר, אם כי במקרים של גופים זרים מסויימים ניתן לגרום להקאה גם בפרק זמן ארוך יותר מרגע הבליעה במידה וניתן לראותם בצילומי רנטגן.

    אז מה הם בכל זאת חמשת הרעלנים הכי נפוצים אצלנו במרפאה שחשוב לגרום להקאה לאחר אכילתם תוך פרק זמן של שעה עד שעתיים?

    1. שוקולד

    למרות טעמו המשכר, מרקמו הנפלא וצבעו החום הנהדר, שוקולד הינו רעיל מאוד לכלבים וחתולים, ואכילת שוקולד היא אחת הסיבות העיקריות אצלנו לגרימת הקאה.

    הרכיבים הפעילים בשוקולד שייכים לקבוצת המתילקסנטינים, כדוגמת קפאין ותיאוברומין, שכמותם משתנה מסוג שוקולד אחד למשנהו. ככל שהשוקולד מריר יותר, הסכנה להרעלה גדולה יותר גם באכילה של כמויות קטנות יותר. כלומר, אכילה של כמות קטנה יחסית של שוקולד מריר 70% תראה סימנים קליניים חמורים יותר יחסית לאכילה של אותה הכמות של שוקולד חלב. חשוב לציין, כי פולי קקאו הם הרעילים ביותר אף יותר מאבקת קקאו. הסימנים הקליניים של הרעלת שוקולד הם שלשולים, הקאות, קצב לב מהיר, וגם סימנים עצביים העלולים לכלול היפראקטיביות וחוסר שקט, רעידות, חוסר קואורדינציה עד התקפי עווית ומוות.

    גרימת הקאה בפרק זמן של שעה עד שעתיים מזמן האכילה יעילה מאד בהקטנת הסיכוי להופעת הסימנים הקליניים.


    2. רעל עכברים

    אכילה של רעל עכברים על ידי כלבים מאוד נפוצה, אם כי, בניגוד לאכילה של שוקולד, אינה תמיד ידועה לבעלים. הסיבה לכך אינה רק בגלל שהכלב או החתול מוצאים, על פי רוב, את הרעל בהיותם בחוץ ללא ידיעת הבעלים, אלא גם כיוון שסימני ההרעלה מופיעים רק לאחר 5 עד7 ימים מיום אכילת הרעל.

    על פי רוב גורם רעל עכברים לפגיעה בתפקודי מערכת קרישת הדם על ידי כך שפוגע באנזים המצוי בכבד, האחראי על שפעול של חלק מפקטורי הקרישה. כתוצאה מכך, 5 עד 7 ימים לאחר האכילה, מתחיל הרעל לגרום לדימומים בתוך הגוף. הסימנים הקליניים תלויים, לא פעם, באיבר או באיברים בהם מתפתח הדימום. הדימום יכול להיות במפרקי הגוף בלבד, לעתים רואים שטפי דם (המטומות) על פני העור, ייתכן דימום מהנחיריים, או דימום לחלל הבטן ו/או דימום לחלל בית החזה.

    במקרה של הרעלת רעל עכברים, גרימת הקאה של אפילו עד 6 שעות מזמן האכילה מומלצת ביותר אם כי גרימת הקאה הקרובה יותר למועד האכילה יעילה אף יותר. לעומת זאת, כאשר בעל החיים מגיע כבר עם הדימומים והסימנים הקליניים של ההרעלה - אין סיבה לגרום להקאה היות והרעל כבר פונה מזמן מהקיבה וממערכת העיכול, ויש לתת טיפול תומך במחלקת החירום שלנו הכולל, בין היתר, חמצן, מוצרי דם, עירוי נוזלים, פחם פעיל, ותוספת של ויטמין K1 לתקופה של בין 4-6 שבועות.

    3. הרעלת תרופות מדף הומאניות (OTC - Over the counter)

    הרעלה כתוצאה מאכילה של תרופות מדף הומאניות היא אחת מחמש ההרעלות הנפוצות ביותר שאנו רואים במרפאה, והיא ההרעלה הנפוצה ביותר המדווחת במרכזי הרעלות של בתי החולים הווטרינריים. מרבית ההרעלות הן תוצאה של אכילה של תרופות לשיכוך כאבים כדוגמת אקמול או תרופות העובדות על שיכוך כאבים במנגנון אנטי-דלקתי כמו נורופן/איבופרופן/אדויל ודומיהן, היות והן מצויות במרבית הבתים. אכילה של תרופות אלה עלולה לגרום לתסמינים קליניים קשים כמו כשל כבד חריף בעקבות בליעה של אקמול בחתולים, הרגישים לו במיוחד, אך אנו רואים הרעלות אקמול גם בכלבים לאחר אכילה של כמות רבה במינון יתר. בליעה של נורופן/איבופרופן/אדויל עלולה לגרום לבעיות מערכת עיכול קשות עד כיבים מדממים, וגם לכשל כליה חריף, כשל כבד ופגיעה במערכת העצבים, המתבטאת בסימנים עצביים קשים.

    במקרים אלה גרימת הקאה תהיה אפקטיבית ביותר במידה ותעשה בדקות הראשונות לאחר הבליעה, היות ותרופות אלה ואחרות נספגות במהירות רבה מהקיבה.

    גם במקרים אלה יש לתת המשך טיפול תומך במצבים הנדרשים להם.


    4. הרעלת ענבים וצימוקים

    הרעלה זו אנו פוגשים בעיקר בכלבים, אם כי גם חתולים יכולים לאכול ענבים וצימוקים. הרעלה זו גורמת לכשל ואי-ספיקת כליות אקוטית. כלבים, כידוע, נוטים לאהוב דברים מתוקים כדוגמת ענבים וצימוקים, ובנוסף, בעבר נהגו בעלי כלבים לתת טיפול תרופתי לכלביהם על ידי החבאת התרופות בתוך ענבים, אך מרבית בעלי הכלבים יודעים היום כי אין לעשות זאת יותר. הרעלן המצוי בענבים וצימוקים לא זוהה מעולם אם כי ידוע כי כל חלקי הפרי רעילים – הקליפה, הציפה והגרעינים. לא זו בלבד שהרעלן בענבים וצימוקים לא זוהה מעולם, גם הכמות המדוייקת והמינימלית העלולה לגרום להרעלה לאחר אכילתם אינה ידועה. כלומר, בניגוד להרעלת שוקולד, בה אנו יכולים לחשב את הכמות העלולה לגרום לסימנים הקליניים ולהעריך את חומרתם כתלות בכמות השוקולד ובריכוזו, הרי שבאכילת ענבים או צימוקים לא ניתן לחשב כמות זו. ולכן, כל כמות הנאכלת על ידי בעל החיים, גם עינב אחד או שניים או מספר זעום של צימוקים, מחייבת לגרום להקאה מהירה.

    הסימנים הקליניים של כשל כליות אקוטי מופיעים מהר מאוד, בתוך 24 שעות מרגע האכילה, ובעזרת גרימת הקאה ניתן למנוע את התפתחותם. ובנוסף, בדומה להרעלות אחרות, יש לתת טיפול תומך במידת הצורך במרפאה או בבית כתלות בזמן ההגעה למרפאה לאחר האכילה.

    5. קסיליטול

    קסיליטול הוא ממתיק נפוץ כתחליף לסוכר, ומצוי במוצרים רבים שאנו צורכים כמו מסטיקים, ויטמינים, מוצרי שיניים, ויטמינים ומוצרי מאפה. הקסיליטול נחשב כחומר בעל מדד גליקמי נמוך, ולכן כתוצאה מבליעה שלו על ידי כלב הוא גורם להפרשה מוגברת של הורמון האינסולין באופן מיידי. עליה ניכרת ומיידית בריכוז הורמון האינסולין מובילה לירידת סוכר (היפוגליצמיה) חריפה, הגורמת לחולשה חמורה, אפטיות ועד לסימנים עצביים קשים. בנוסף, קסיליטול עלול לגרום לכשל כבד חריף וכתוצאה מכך לבעיות קרישה. מרבית הסימנים הקליניים לאחר בליעה של קסיליטול מתפתחים במהירות, אפילו בפרק זמן של כמחצית השעה לאחר בליעתו.

    הפרוגנוזה וההחלמה של כלב לאחר אכילה של קסיליטול היא טובה במידה וניתן לגרום להקאה בפרק זמן קצר לאחר אכילתו ובמידה ואין סיבוכים משניים כמו כשל כבד.

    כאמור, גרימת הקאה סמוך לזמן בליעתם של רעלנים מסוכנים אלה היא הגורם העיקרי למניעת הרעלות, להקטנת הסימנים הקליניים שלהן ולשיפור הפרוגנוזה. חשוב לזכור כי גרימת הקאה לא מתאימה לכל חומר רעיל הנאכל על ידי בעל החיים, אינה מהווה אינדיקציה במידה ועבר פרק זמן ארוך מדי לאחר אכילתו, ואינה ניתנת לביצוע בבעל חיים שאינו בהכרה מלאה. בנוסף, קיימים מקרים בהם יש צורך להמשיך במתן טיפול תומך, דה-קונטמינציה (טיהור) וספיגה של שאריות של החומרים הרעילים שנשארו במערכת העיכול.

     

    עבור לתוכן העמוד