.jpg "yadin")
.jpg "yadin yeshurun")
מה הסיבה שאנחנו מתנשקים ואיך זה בכלל קשור לווטרינריה?
ד״ר שירלי פורמנסקי, מומחית ברפואת כלבים וחתולים, (DABVP (C/F
חשבתם פעם למה בני אדם מתנשקים? זו לא סתם שאלה שהתשובה אליה ברורה לחלוטין. יש כנראה מספר תשובות, אבל יש בטוח תשובה אחת שלא חשבתם עליה, ואנחנו דווקא כן...
עלה בדעתכם כי נשיקה היא האמצעי המהיר והישיר ביותר להעברת חיידקים? ולא סתם חיידקים, אלא אלה המכונים היום ״המיקרוביום״. כלומר, באמצעות נשיקה אנחנו מעבירים את המיקרוביום שלנו מאחד לשני. האם זה טוב? האם זה רע? ובכן, זה כנראה לא טוב ולא רע, אלא זה פשוט מ צ ו י ן!
אם לא יצא לכם להיתקל במונח מיקרוביום, אז נספר לכם שבשנים האחרונות המיקרוביום הוא תחום מאוד מדובר בקהילה המדעית. המיקרוביום הוא סה״כ החומר הגנטי של כלל המיקרואורגניזמים הכוללים גם חיידקים הנמצאים בגופנו. רק לאחרונה מתחילה הקהילה הרפואית להבין את המורכבות של המיקרוביום ואת ההשפעה שלו על מצבנו הבריאותי ועל מצבי חולי, על המעורבות של מערכת החיסון שלנו כמו-גם על חיי הרגש שלנו וגם על תגובת הגוף למזונות שונים שאנו אוכלים. כלומר, החיידקים הידידותיים האלה עובדים באופן סינרגיסטי ובשיתוף פעולה מלא עם גוף האדם במסגרת ״זה נהנה וזה לא חסר״. המדע רק מתחיל כעת להבין את מערכת הגומלין המורכבת בין אוכלוסיית המיקרואורגניזמים ובין מערכת החיסון ומערכות נוספות בגופנו. ואולי מילות השיר של שלום חנוך ״רק בן אדם״ לא כל-כך מדויקות... אנחנו לא רק בני אדם אלא גם אוכלוסייה של מיקרואורגניזמים...
למרות המסה המועטה של כלל אוכלוסיית החיידקים בגוף האדם ביחס למשקלו, הרי שההערכה הקיימת היא כי מערכת העיכול בבני אדם מכילה 100 טריליון חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים, שהם פי 10 מסך כל תאי גוף האדם. עד-כדי כך, שכלל אוכלוסיית החיידקים מכונה לא פעם כ״איבר נוסף״ של גוף האדם. או, לחילופין, ייתכן ואנו משמשים כבית גידול או נישה אקולוגית לחיידקים. וכמו שהגנום של תאי הגוף שלנו ייחודי לכל אחד ואחת מאיתנו כך גם המיקרוביום שלנו ייחודי לנו, והמחקר, באמצעות הניסיון להבין את המיקרוביום, מנסה לרתום את המיקרוביום לטובת בני האדם ולהביאו להתאמה אישית ומיטבית, כי הרי ברור שהמיקרוביום של מי שגר ברכס האנאפורנה בנפאל שונה מהמיקרוביום של מי שמתגורר במרכז עירוני כמו ניו-יורק או תל אביב או לחילופין במדבר גובי.
קיימים מספר מנגנונים להעברת מיקרוביום. נשיקה היא, ככל הנראה, אחד האמצעים להעברה ישירה של מיקרוביום. יתרה מזו, אחת ההשערות היא שהנשיקה התפתחה במהלך האבולוציה כדרך להעביר את המיקרוביום בין בני זוג על-מנת ליצור התאמה מירבית ביניהם להצלחה. מחקר שפורסם בשנים האחרונות בכתב העת המדעי Microbiome בדק את המיקרוביום בחלל הפה של 21 זוגות באמסטרדם באמצעות דגימת רוק ודגימת לשון. ממצאי המחקר הראו, כי באופן מובהק, לבני זוג היו הרבה יותר חיידקי לשון משותפים בהשוואה לקבוצת נבדקים אחרת שהיו ללא בני זוג. מעניין לדעת, כי באותו המחקר לא נמצא קשר בין תדירות הנשיקות! מכאן הסיקו החוקרים, שככל-הנראה, קיימים מנגנוני סלקציה נוספים הכוללים סגנון חיים משותף, תנאי סביבה וכמובן גורמים גנטיים. בנוסף, נמצא כי חלק מהחיידקים המשותפים שנמצאו בין בני זוג נמצאים רק באופן זמני ולא כל העת. והנתון שהכי מעורר התפעלות הוא כי במהלך נשיקה אחת מועברים 80 מיליון חיידקים!
ואיך כל המיקרוביום הזה קשור לרפואה הווטרינרית?
ראשית, אנחנו מבצעים בחיות מחמד השתלות צואה, תהליך בו, למעשה, אנו מעבירים מיקרוביום ממערכת העיכול של פרט בריא למערכת העיכול של פרט חולה כדי לנסות לטפל במחלות של מערכת העיכול. כיום מצטברות יותר ויותר עדויות הן ברפואה הווטרינרית והן ברפואה ההומנית לכך ששינוי במיקרוביום עשוי להועיל לא רק במחלות של מערכת העיכול אלא גם במצבי מחלה של מערכת החיסון, אלצהיימר, אלרגיות, בעיות עור, בעיות בדרכי השתן, סוכרת, תסמונת התשישות הכרונית והשמנת יתר.
קיימות גם עדויות כי השתלת צואה עשויה להציל מינים שלמים של חיות בר מסכנת הכחדה.
אחת הדוגמאות לכך היא הקואלה, חיה הבררנית מאוד במזונותיה. מזונן של אוכלוסיות קואלות שונות מבוסס אך ורק על עליו של סוג עץ אחד בלבד, האקליפטוס, וזו גם אחת הסיבות העיקריות שאוכלוסייתן קטנה בכ-30% בעשורים האחרונים. לאחרונה נערכה בדיקה של צואת קואלות כדי להבין האם קיים קשר בין הבררנות הזו (תיאבון או העדפת מזון) ובין אוכלוסיית חיידקי המעיים שלהם. תוצאות המחקר היו מפתיעות והראו כי כאשר בוצעה השתלת צואה מקואלות שאכלו מין מסוים של אקליפטוס לתוך מערכת העיכול של קואלות שאכלו מין שונה של אקליפטוס –חלק מהקואלות שקיבלו את הצואה המושתלת שינו את בחירתן למין האקליפטוס שאת עליו הן אוכלות, והסכימו לאכול עלי אקליפטוס מהמין האחר. ההבדלים בהעדפת המזון התבטאו גם בשינוי חיידקי המעיים (הפרופיל המיקרוביומי) של אותן קואלות.
שנית, קיימות עדויות מחקריות המראות כי קיים דמיון רב בין אוכלוסיית החיידקים של בני אדם וכלבים, הן ברמה הגנטית והן בתגובה שלהם לשינוי בהזנה. ייתכן והדבר נובע מכך שכלבים ובני אדם חיים בקרבה לאורך האנושות. כלבים בויתו מוקדם בהיסטוריה האנושית המודרנית ולעיתים קרובות חלקו את משאבי המזון שהיו בנמצא, וכך נהפך המזון לאחד הכוחות הסלקטיביים הפועל על אוכלוסיות החיידקים שלהם, כך שבסופו של דבר התקבלה בכלבים אוכלוסיית חיידקים הדומה לזו של בני האדם. המחקרים מצאו כי שינוי הזנה מבוקר בכלבים שמנים ו/או בעלי משקל עודף הראה שינוי משמעותי ביחס להרכב אוכלוסיית החיידקים שהייתה אצלם לפני שבוצע השינוי בהזנה. לאחר שינוי הזנה שנעשה בכלבים שמנים ו/או בעלי עודף משקל, שכלל דיאטה עשירה יחסית בחלבון ופחות בפחמימות, התקבלה אוכלוסיית חיידקים הדומה יותר לזו שנמצאה בקבוצת הבקרה של כלבים בעלי משקל גוף תקין. וזה לא פחות מוואוו! לאור הממצאים האלה, נראה כי למחקרים בתחום המיקרוביום בכלבים יש יתרון כפול: גם יתרון לטיפול באוכלוסיית הכלבים עצמה בכל הנוגע לנושא של השמנת יתר, וגם לפוטנציאל להקיש מהמחקרים האלה לבעיית השמנה ומשקל יתר בבני אדם, ולצפות לתוצאות דומות, בהן נראה ששינוי הזנה מבוקר עשוי להביא לשינוי באוכלוסיית החיידקים, כך שתתקבל אוכלוסיית חיידקים בעלת הרכב אחר, כזו המתאימה ותומכת בבני אדם בעלי משקל גוף תקין.
ללא ספק דרושים מחקרים נוספים בכל התחום של המיקרוביום, כאלה שישפכו אור ויציגו נתונים שיביאו להבנה טובה יותר של יחסי הגומלין המורכבים של המיקרוביום עם המאחסן שלו, בין אם הוא בעל חיים או בן אדם. אולי אנחנו בכלל לא אשמים בהשמנה ואלה רק החיידקים שלנו? האם נוכל לשנות את אוכלוסיית החיידקים באמצעות שינוי הזנה ולגרום לירידה במשקל? האם נוכל בעתיד למנוע את כל המחלות הכרוכות במשקל עודף הן בבני האדם והן בבעלי חיים? הקץ להשמנת יתר בדרך הודות למיקרוביום?! ימים יגידו...
ובכל מקרה, המסקנה היא שהכל מתחיל בנשיקה קטנה אחת... מסתבר שאהבה זה אפילו בריא :-)
