אספרגילוזיס של מערות האף בכלבים

פטריות מהסוג אספרגילוס מוכרות לרובינו בתור העובש הפרוותי הצומח על אוכל ישן. קיימים מעל ל-180 מינים של אספרגילוס ורובם אינם גורמים למחלה, אך ישנם שני מינים עיקריים הגורמים למחלה בכלבים, לרוב עקב דיכוי חיסוני או חשיפה לכמות גדולה של נבגים של הפטריה מהסביבה. מקור השם אספרגילוס הוא מלטינית, בהוראת התזה או מברשת, עקב הדמיון הצורני של הפטריה למברשת התזה.

הסוג הראשון והנפוץ יותר הוא Aspergillus fumigatus אשר לרוב גורם להדבקה במערות האף והסינוסים שלו, והסוג השני הוא Aspergillus terreus אשר בדרך כלל גורם להדבקה סיסטמית (כללית). שתי המחלות האלה, הנגרמות על ידי הפטריות האלה, הן נדירות בכלבים, אך לאחרונה אבחנו שני מקרים של פטרת במערות האף בכלבים מאזורים שונים בארץ, ולכן החלטנו להרחיב ולספר לכם על אספרגילוזיס אפי.

אספרגילוס עלול לגרום למחלה גם בבני אדם, היות ונבגים של אספרגילוס קיימים בסביבה בצורה נפוצה, אך בדומה לכלבים, הם גורמים להדבקה ומחלה בעיקר בבני אדם בעלי דיכוי חיסוני.

אספרגילוס אפי גורם על פי רוב לזיהום חמור ופולשני במערות האף אשר יכול אפילו לגרום להרס של העצמות והסחוסים הדקים שבמערות האף, אך בחלק מהמקרים הוא גורם לזיהום פחות פולשני ויוצר מעין כדור של מושבה פטרייתית המכונה אספרגילומה.

סימנים קליניים להדבקה באספרגילוזיס אפי

הסימן הקליני העיקרי בפטרת אפית הוא הפרשה מנחיר אחד או שניים, לרוב סמיכה ובעלת ריח רע, אשר יכולה להימשך חודשים ללא תגובה לטיפול אנטיביוטי. ההפרשה עשויה להיות מלווה בהפרשה דמית ולעיתים אף גורמת להתכייבות של שולי הנחיריים.

באופן קלאסי ההדבקה מתרחשת בגזעים בעלי אף ארוך כמו כלבי קולי, גרייהאונד ודאקל. מחקר אחר מצא תפוצה גבוהה יותר בכלבים מגזעי לברדור ורוטווילר, אך כל כלב ובכל גיל עלול להידבק באספרגילוזיס.

אבחון

על מנת לאבחן אספרגילוס אפי יש צורך למצוא לפחות שניים מהקריטריונים הבאים:

1. סריקת סיטי המדגימה הרס של העצמות במעברי האף (תמונה 1).

2. רינוסקופיה (טכניקה בה מוכנסת מצלמת וידאו זעירה לנחיריים) המראה פלאקים פטרייתיים (תמונה 2).

3. ביופסיה הנלקחת במהלך בדיקת רינוסקופיה אשר מאמתת את הימצאות הפטריה בדגימה שנלקחה של רקמת האף.

4. תרבית פטריה חיובית מהפרשות ו/או מדגימה הנלקחת באמצעות רינוסקופיה.

טיפול

הטיפול באספרגילוס אפי היווה אתגר קשה במשך שנים רבות. חשוב לזכור כי קשה מאוד לטפל בהצלחה בזיהומים פטרייתיים והטיפול בהם ארוך ויכול להימשך חודשים רבים. כמו כן, בעבר, התרופות האנטי פטרייתיות שהיו זמינות היו גם בעלות תופעות לוואי רבות עם סיכון לפגיעה בכבד.

כיום, הפרוגנוזה וסיכויי ההחלמה בהדבקה באספרגילוס אפי טובים בהרבה, וזאת בזכות טכניקה מיוחדת של טיפול מקומי של בעל החיים בהרדמה כללית הכוללת החדרת צינור לתוך קנה הנשימה (טובוס). המעבר האחורי ממערות האף לגרון נחסם באמצעות פדי גזה וצינור בעל בלונית מתנפחת (קטטר פולי). אל כל אחד מהנחיריים מוכנס צינור גומי, דרך כל אחד מהם מוזרמת התרופה האנטי-פטרייתית, ובנוסף, הם נחסמים על ידי 2 צינורות נוספים בעלי הבלונית המתנפחת (קטטר פולי) על מנת למנוע זליגה של החומר למערכת הנשימה (תמונה מספר 3).

הטיפול התרופתי האנטי-פטרייתי הוא קלוטרימזול נוזלי, המוזרם לתוך כל אחד משני הנחיריים בצורה איטית ונשאר שם במשך שעה, כאשר במהלך שעת הטיפול הופכים את בעל החיים כך שישכב באחד מארבעת המנחים - גב, צד ימין, בטן וצד שמאל, ובכל מנח הוא מושאר כרבע שעה על מנת לאפשר לתרופה להגיע לכל התעלות והפיתולים שבמעברי האף. בסוף הפרוצדורה נותנים לתרופה לטפטף החוצה והאף נשטף בתמיסה פיזיולוגית.

טיפול זה נמצא כאפקטיבי מאוד והראה 86% אחוזי הצלחה, אך כשליש מהמקרים צריכים יותר מטיפול אחד. בדרך כלל ההפרשה מהנחיריים נפסקת תוך מספר שבועות ממועד הטיפול, אך במידה והיא ממשיכה יותר מחודש יש לרוב צורך בטיפול נוסף.

במידה וסריקת הסיטי מראה כי קיים הרס מלא של עצמות הסינוס וכי יש חשד כי הזיהום חדר למוח, לא ניתן לבצע טיפול זה ויש צורך לטפל בתרופות אנטי-פטרייתיות סיסטמיות במתן דרך הפה למשך מספר חודשים אך במקרים אלה אחוזי ההצלחה מוגבלים יותר ועומדים על כ-60%.

ומה לגבי הדבקה של בעלי חיים אחרים ובני אדם?

אספרגילוזיס אפי אינו נחשב מחלה זואונוטית, כזו המועברת מבעל חיים לאדם. הסיכוי להדבקה של כלב אחר הוא נמוך מאוד עד אפסי בגלל אופי ההדבקה מפטריה הנמצאת בקרקע. עם זאת, כפי שצוין קודם לכן, במידה ויש דיכוי חיסוני יש להיוועץ ברופא המטפל.