.jpg "מדי וט")
מעשה בכלב שלא רצה להישאר בביתו
רוי, כלב אקיטה שובב בן 8 חודשים, לא אהב את העובדה שבעליו יצאו מהבית והשאירו אותו כך סתם לבד, ולכן, החליט לנסות לצאת מהבית בעצמו! אך למרבה הצער הוא לא היה יכול לצאת מהדלת כמוהם, כי הדלת היתה נעולה. לרוי לא היה אכפת שהבית סגור ונעול וכי כל החלונות מוקפים בסורגים... רוי היה כה נחוש בדעתו שהחליט שהסורגים בחלון לא יעצרו בעדו...
תאמינו או לא, רוי פשוט קפץ מהחלון, לא התרשם מהרשת, וקרע אותה, והעביר את ראשו דרך הסורגים... אך פה נכונה לו הפתעה שככל הנראה לא ציפה לה: הראש אכן הצליח לעבור דרך המרווח בין הסורגים אך פלג גופו התחתון לא כל-כך... וכך מצא את עצמו תקוע בין הסורגים.
גם בשלב זה לא איבד רוי את כושר ההחלטה והיוזמה, ולמרות הכאב, ידע מיד מה מתבקש לעשות. רוי קרא לעזרה באמצעות יללות חזקות, שכמובן ביטאו את הכאב העז בו היה שרוי עד שכל השכונה שמעה, והשכנים הזעיקו מיד את בעליו.
בעליו האוהבים והמודאגים של רוי חיש הגיעו לביתם, ומצאו את רוי במצב מאוד קשה, כשהוא תלוי בין הסורגים, בין שמיים וארץ, במשך כשעתיים, חלש וחסר כוחות כשראשו שמוט כלפי הקרקע. מיד הם הביאו כיסא על מנת שרוי יוכל להניח את משקל גופו על הכסא ובכך להקטין את הלחץ הרב שהופעל על האגן. בכוחותיו האחרונים הסכים רוי לשתות מעט מים שהגישו לו. לאחר מאמצים רבים, הצליחו הבעלים לחלץ את רוי מהסורגים ונסעו מיד אלינו למדי-וט לקבל טיפול וטרינרי נדרש.
בהגעה, בבדיקה במרפאה, היה רוי חלש מאוד ומדוכא, לא הצליח להיעמד על רגליו כלל, ובפלג הגוף שנלחץ כשהיה תקוע בין הסורגים נראו סימני דימום עורי. בבדיקה נוירולוגית נראו חסרים משמעותיים ברגליו האחוריות של רוי והוא לא היה מסוגל בכלל להזיזן. בנוסף, היה נראה שרוי לא שולט כלל על מתן שתן. בדיקות הדם שנעשו לרוי הדגימו ממצאים המצביעים על פגיעת שריר משמעותית ותהליך דלקתי.
רוי אושפז במחלקת האשפוז שלנו לצורך ניטור וקבלת טיפול תומך שכלל עירוי נוזלים תוך-ורידי, תרופות לשיכוך כאבים, אנטיביוטיקה, תרופות להורדת חומציות מערכת עיכול ונוגדות בחילה. בנוסף, קיבל רוי גם טיפול בסטרואידים על מנת להקטין את הבצקת שנוצרה סביב עמוד השדרה, ובכך להוריד את הלחץ מחוט השדרה, בתקווה שיוכל לחזור ללכת ולשלוט במתן שתן.
במהלך האשפוז חזר התיאבון לרוי, אך מבחינה נוירולוגית לא הייתה התקדמות משמעותית – היו לו חסרים נוירולוגים ברגליים אחוריות והוא לא הצליח להזיז אותן כמעט בכלל. היות ורוי לא שלט על מתן שתן, הוחדר גם קטטר שתן, ורוי שוחרר הביתה להמשך טיפול, שהיה ברור שהוא יהיה ממושך וכלל, ביו היתר, שיכוך כאבים ואנטיביוטיקה עם המלצה לטיפול פיזיותרפיה על מנת לסייע לתהליך ההחלמה.
הדרך שעבר רוי להחלמה היתה ארוכה ובכלל לא פשוטה, אך ההתגייסות המסורה של בעליו, והעובדה שהם לא היו מוכנים לוותר עליו הניבה תוצאות, וכך, בהתמדה ובסבלנות, כל יום שעבר הביא עימו עוד שיפור קטן במצבו של רוי עד שלאחר מספר ימים החל להזיז את רגליו בתנועות קטנות, ולאחר מספר ימים נוספים החל אף לנסות להיעמד בכוחות עצמו ואף התחיל לשלוט במתן שתן, ושלושה שבועות לאחר הפגיעה יצא רוי בפעם הראשונה לטייל עם בעליו, אך הפעם דרך הדלת הראשית...
רוי החלים והתחזק מיום ליום אם כי עדיין קיימת צליעה קלה ברגל שמאל אחורית, אך אנחנו משוכנעים שתהליך ההחלמה שלו ימשיך עד שגם צליעה זו תיעלם.
הפרוגנוזה לפגיעות מסוג זה של לחץ ממושך על איברים פנימיים משתנות בהתאם למיקום הפגיעה, משך הזמן בו בעל החיים היה לכוד, פרק זמן ההגעה למרפאה וגם קצת מזל... כמו שהיה לרוי, כי בהגעתו לא ניתן היה להבטיח כי ההחלמה תהיה מלאה, אם בכלל.
אנחנו שמחים שבעליו האוהבים של רוי לא איבדו תקווה באף שלב, וחיממו את ליבנו כשראינו את הטיפול שלהם ברוי, האקיטה הנהדר שלהם, כמו בבן משפחה לכל דבר. בהחלט סיפור נוגע ללב שניתן ללמוד ממנו על משפחה מסורה ועל כלב אקיטה אחד שלא ויתר!
