.jpg "מדי וט")
סקביאס – גרב סרקופטי
ד״ר שירלי פורמנסקי, מומחית ברפואת כלבים וחתולים, (DABVP (C/F
סקביאס היא מחלת עור מגרדת מאוד הנגרמת על ידי אקרית עורית, טפילית, מיקרוסקופית ועגולה, בשם Sarcoptes scabei. האקרית חודרת לשכבת האפידרמיס החיצונית בעור בעל החיים (המכונה stratum corneum) באמצעות תעלות מיקרוסקופיות שהיא חופרת, ומטילה שם ביצה, המתפתחת לאקרית בוגרת. כל מחזור החיים הזה אורך שלושה שבועות. במהלך חפירת התעלות גורמת האקרית לפגיעה מכאנית בעור אך בעיקר לתגובה אלרגית, הגורמות לגרד חריף מאוד. לאקרית הבוגרת יש ארבעה זוגות גפיים קצרות ולזחל (לרווה), הפרט הצעיר יותר, יש שלושה זוגות גפיים.
מחלת הסקביאס היא מחלה מדבקת מאוד, ובדרך כלל, האקרית ספציפית לכל בעל חיים. גם כלבים וגם חתולים יכולים להידבק בסקביאס. היות והתגובה לסקביאס היא בעיקרה תגובה אלרגית לצואת האקרית ולקוטיקולה שלה, אותה שכבת עור חיצונית, הרי שמספר מועט של אקריות עלול לגרום לתגובת גרד חריפה בעור. לפיכך, האבחנה של סקביאס לעיתים קשה היות ולא תמיד ניתן למצוא את האקרית, וסימני הגרד עלולים להטעות ולכוון לאבחנה של דלקת עורית חיידקית או אלרגיה כמו אלרגיה למזון או לדלקת עור אטופית.
המקומות האהובים על האקרית בכלב ובחתול הן קצות האוזניים, המרפקים, הקרסוליים ואזור הבטן, אזורים שבאופן יחסית מכוסים בפרווה דלילה, ובהתאם, הסימנים הקליניים של הדבקה בסקביאס באזורים אלה כוללים סימני גרד עז המביא לאיבוד של פרווה (אלופציה), להיווצרות פצעים עם גלדים, לאדמומית חזקה ולזיהום חיידקי משני, שאך מגביר את מעגל הקסמים של הגרד.
אבחון של נגיעות בסקביאס מתבצע בדרך כלל על-ידי מגרד עורי שטחי, היות והאקרית חיה בשכבה החיצונית של העור, ובחינתו של המגרד תחת המיקרוסקופ. קורה לא פעם שיש לבצע מספר רב של מגרדים רק על-מנת למצוא אקרית אחת, שתאשר את האבחנה. לעיתים, ניתן לאבחן נגיעות בסקביאס על-ידי מציאת ביצי האקרית בבדיקה של הצפת צואה, לאחר שהכלב אכל את האקרית בעת הגירוד.
יש לנו מספר אמצעים לטפל בסקביאס. וכמו שכבר ציינו, עקב הקושי לאבחן סקביאס בחלק מהמקרים, אנו נדרשים לטפל לסקביאס, גם ללא אבחנה מובהקת, כאשר לא נמצאת האקרית במגרד העורי, אך החשד לסקביאס גבוה. הטיפול בסקביאס כולל, בין היתר, זריקות איברמקטין, אך ורק בכלבים שאינם רגישים לאיברמטקין ואינם נושאים את המוטציה MDR1. אפשרויות טיפוליות נוספות הן שימוש באמפולה של רבולושן באמצעות שלושה טיפולים בהפרש של שבועיים זה מזה, ולאחרונה הצטברו עדויות תומכות כי טיפול חד פעמי בברבקטו יעיל אף הוא לטיפול בסקביאס. קיימים מספר טיפולים נוספים שיעילותם פחותה, ולכן לא ציינו אותם הפעם. באופן דומה אנו מטפלים לסקביאס בחתולים.
בנוסף לטיפול נגד האקרית עצמה יש לטפל בתגובה העורית – להרגיע את התגובה האלרגית באמצעות תרופות נוגדות אלרגיה וגרד ממשפחת הקורטיקוסטרואידים, ולטפל בזיהום העורי באנטיביוטיקה. היות וסקביאס מדבק מאוד במגע ישיר בין כלב לכלב הרי שיש לטפל בכל הכלבים הנמצאים בבית גם אם אינם מראים סימנים קליניים, ולחטא מקומות מרבץ, מברשות, קולרים ורתמות באמצעות מים רותחים.
סקביאס של כלבים וחתולים נחשב מחלה זואונוטית, כזו העוברת לבני אדם ומדביקה אותם. גרד באנשים יכול להופיע תוך 24 שעות מהדבקה ולהימשך כשלושה שבועות. באדם, הגרד נראה כפצעונים אדומים נקודתיים בעיקר באזור חגורת הבטן, הזרועות והצוואר. למרות יכולת ההדבקה של סקביאס מכלב לאדם, למזלנו הרב, הסקביאס של הכלב אינו משלים מחזור חיים באדם, ולכן, הגרד נפסק באופן עצמי ברגע שהאקרית מתה ונופלת מהעור (ובמידה ובעל החיים טופל ואין המשך הדבקה ממנו). עם זאת, כיוון שהגרד מציק וטורדני, יש להתייעץ עם רופא עור או רופא המשפחה, ועל-פי רוב יש צורך לטפל בצורה מקומית באמצעות משחות.
