מדי וט

    מרקו בר המזל - סיפור אימוץ עם מסר מלקוחה

    מרקו

    מרקו ננטש על ידי בעליו כגור כלבים. למה? כמה זמן היה אצלם לפני שהחליטו לנטוש אותו? – אני לא יודעת. ועוד יותר לא יודעת ולא מבינה איך אפשר בכלל לנטוש גור כלבים צעיר, מתוק ונמרץ כמו מרקו.

    גדלתי כל החיים עם כלבים וחתולים. הם היוו חלק בלתי נפרד מהילדות שלי, מהאהבות שלי, ממה שנראה לי הדבר הטבעי ביותר – לגדול עם כלבים וחתולים. הייתי רגילה לכלב שנותן אהבה ונשאר איתי כשאני לבד בבית, שבא לנחם כשמרגיש שאני עצובה ויודע לבקש פינוק ורצון לשחק ביחד כשמרגיש צורך בידידות ובקירבה. כי כולנו יצורים חברתיים, ולא סתם כבר נאמר שכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. 

    וכשסיימתי את הלימודים, התגייסתי והכלב שלי היה עורך לי כל פעם שיצאתי הביתה קבלת פנים בשאגות עונג והתרגשות. ואז הגיעה תקופת ״אחרי הצבא״, וכמו רובנו, יצאתי מהבית, גרתי תקופה בחו״ל, עבדתי, וחזרתי להיות סטודנטית כמה שנים טובות, וכל התקופה הזו היה קצת קשה לאמץ כלב. אורח חיים של סטודנטית מעט מאתגר, וגם האהבה הגדולה שלי היתה לחבר הטוב על ארבע שנשאר כמובן בבית ההורים.

    אבל גם תקופת הלימודים כבר עברה, וכבר תקופה ארוכה שבת זוגי ואני רוצות לאמץ כלב, ועדיין היה לנו כל פעם איזה תירוץ אחר. פעם אחת זה הניקיון, פעם אחרת זה השערות, ופעם נוספת זה צריך לנסוע לכלבייה ואנחנו לא הכי ניידות. ואז אמרנו ״אולי דרך הפייסבוק״, אבל שוב נמנענו כי "אין מה לעשות, צריך לפגוש ולהרגיש את החיבור עם הכלב". נקודה נוספת שדיברנו והתלבטנו לגביה היא שאני אוהבת כלבים גדולים שהם בעצם קצת דובים, אולי כמו הכלב האהוב שלי שבבית הורי, ובת זוגי רצתה כלב קטן יותר, שיתאים יותר, לדעתה, לדירה התל אביבית שלנו.  מבחינתי, כלבים קטנים הם הכי חמודים אבל הרבה פעמים יש להם אופי תזזיתי ואנרגטי, שפחות מתאים לדירה קטנה. וכך עברו החודשים בלי החלטה, ואז הגיעה הקורונה, והסגרים, ושינויים בשגרה הכוללת ובשגרת העבודה, עד שאיזה ערב אחד ראינו את מרקו (שאז נקרא קונור) בפוסט בפייסבוק של אחת מעמותות הכלבים. למרקו היה הפרצוף המתוק בעולם, מאלה שמשדרים ״קחו אותי, לא תצטערו״... והוא נראה היה קצת משני העולמות – מצד אחד עם מראה של כלב גדול ומצד שני הוא, למעשה, כלב קטן בגודל . עם יד על הלב -  לא ידעתי עד כמה מרקו לא גדול. התברר שמרקו הוא חמידות ואינטליגנציה אינסופית שנארזו בתוך 9 ק״ג.

    כמובן שאספנו את מרקו מהעמותה שבה שהה מספר שבועות. לא עמדנו בזה. בתחילה, היינו עבורו אומנה לאימוץ, כלומר, אנחנו לוקחות לאומנה לתקופה של שבועיים, ואם נרצה נוכל לאמץ בתום תקופת האומנה, ואם לא יהיה ה״קליק״ יימצא לו בית אחר. ותאמינו או לא, למרות שאני רגילה לכלבים ואוהבת אותם, ההתחלה, לא היתה קלה בכלל. כמו המשפט הידוע על הרבה התחלות. אני הייתי מקובעת והחלטתי שהוא כלב קטן. ללא ספק למרקו היו בעיות התנהגות ברורות, אבל קשה שלא להבין אותו – הוא עבר הרבה ידיים, עמותות, ולא באמת חווה בית חם, שהקנה לו בטחון, אהבה, וחינוך שגם הציב לו גבולות. לרגעים, מרקו היה אפילו אגרסיבי, והרגשתי שאולי לא מתאימה לי התמודדות כזו באותו הזמן. ועם זאת, עדיין אמרתי לעצמי שאני חייבת לבוא עם "ראש פתוח״, וכך בגישה של עבודה עצמית על ״ראש פתוח״ עברו להם הימים, ואני מגלה שאמנם מרקו קטן, אך עם נשמה גדולה. מה זה גדולה. ענקית. אקסטרא אקסטרא לארג׳. מיום ליום מרקו למד אותנו ואנחנו למדנו אותו. למדנו שמרקו אוהב להתכרבל ולישון עלינו שעות, בעיקר מתחת לפוך כייפי ומזמין. תמיד היה לי חלום על כלב שירצה לישון איתי, והנה החלום התגשם, וכל ההתכרבלויות האלה והרעפת האהבה והקירבה שביקש בצורה כל-כך נודעת ללב רגשו וכבשו אותי. אומרים שחיבוק טוב של מעל 30 שניות משחרר אנדורפינים, אז דמיינו לכם חיבוק של שנ"צ שלם... כל זה לגמרי חפה על-כך שבימים הראשונים חזרנו לבלגן שלם בבית - מרקו תפס כל דבר שהיה בהישג ידו, פיזר ואכל אותו, כולל את התקן השיניים היקר. בהליכה ברחבי העיר, מרחב שיש בו המון גירויים, חלקם חדשים, מרקו לא הסתדר בהתחלה עם חלק מהכלבים אותם פגש בטיול, ולא פעם נבח על אופניים שחלפו לידו, והיה ברור שאם אשחרר אותו הוא ירדוף אחריהם ואני אפילו מאמינה שהיה משיג אותם. שכחתי בכלל לציין שמרקו הוא כלב אתלט – קופץ לגבהים שקשה להאמין, ושהוא ספרינטר בנשמה. 

    כמו שכבר הבנתם, אחרת לא הייתם קוראים את מה שכתבתי, למרות שההתחלה שלנו היתה לא ברורה, החלטנו לאמץ את מרקו. ראינו את הנפש הגדולה שלו, את הרצון שלו לחום ולקירבה, את האישיות המיוחדת לו, ואי אפשר בלי אהבה – פשוט התאהבנו. אז נכון שכולם חוזרים ואומרים לנו שמרקו הוא כלב עם מזל שמצא בית חם ומשפחה, ואני מתקנת ואומרת – איזה מזל לנו שמצאנו את מרקו ואמצנו אותו למרות כל הקשיים בהתחלה. בזכות מרקו פתחנו את הראש (כי הלב כבר היה פתוח ברגע שראינו אותו), הצלחנו להסיר כל מיני חסמים ודעות קדומות, נתנו מעצמנו, ועדיין נותנות ומשקיעות, בהקניית הרגלים נכונים עבורו, חושפות אותו באופן הדרגתי לגירויים כמו אופניים וכלבים אחרים, וכל יום אנחנו רואות כמה השקעה נכונה בסבלנות ובאהבה מביאה תוצאות. אז מרקו מתאקלם אצלנו, מתקדם בבניית הביטחון שלו, ששוב לא ייעזב ויינטש, ומביא לנו אושר ושמחה. מי לא יזדהה עם כמה נהדר זה לחזור הביתה ולהתקבל בקפיצות, ליקוקים ושמחה.

    אז צאו מדעות קדומות, רוצו לאמץ כלב או כלבה ותנו להם הרבה אהבה. הם ירעיפו עליכם אהבה בחזרה ויעשו אתכם הרבה יותר מאושרים ובני מזל.

    עבור לתוכן העמוד