מדי וט

    המטומה באוזן, אוטוהמטומה, Aural Hematoma

    המטומה

    המטומה באוזן, או אוטוהמטומה, כשמה כן היא, והיא מתארת מצב בו יש הצטברות מקומית של דם בין הסחוס של אפרכסת האוזן ובין העור. המטומה היא בדרך כלל חד צדדית, כלומר, באפרכסת אוזן אחת, אך קיימים מקרים בהם יש המטומה בשתי אפרכסות האוזניים. מרבית ההמטומות באוזן מתרחשות בכלבים אך המטומות נצפות גם בחתולים.

    מה מביא להיווצרות המטומה באפרכסת האוזן?

    המטומה באפרכסת האוזן מתרחשת כתוצאה מטראומה לכלי דם הנמצאים באוזן והמזינים את סחוסי האוזן והעור. המטומות באוזן מקושרות על פי רוב לטראומה, כתוצאה מניעור חזק של האוזן או גירוד שלה, הגורמת לנזק ופציעה של כלי הדם. על פי רוב הטראומה היא תוצאה של כאבים שמקורם בדלקות אוזניים של תעלת האוזן החיצונית (אוטיטיס אקסטרנא) אקוטית או כרונית. הצטברות הדם מתרחשת בין העור לסחוס של אפרכסת האוזן, ומתבטאת בנפיחות, על פי רוב רכה, של החלק הפנימי של אפרכסת האוזן. הנפיחות יכולה להיות קטנה או גדולה, כזו התופסת את כל שטח האפרכסת. במקרים רבים, גם המטומה קטנה גדלה במהלך מספר ימים לגודלה המירבי, הממלא את כל ה״כיס״ שנוצר בין העור לסחוס של אפרכסת האוזן. פעמים רבות כיס הדם של ההמטומה מרגיש חם במגע. המטומה אינה בהכרח מאוד כואבת, אך במגע תיתכן רגישות עקב הלחץ הפנימי שיוצר כיס הדם על רקמות האפרכסת.

    דלקות אוזניים יכולות להיגרם על-ידי מספר גורמים, ביניהם, אלרגיות, כולל אלרגיה לפרעושים, זיהומים על רקע חיידקי, זיהומים של שמר המלסזיה, שהוא סוג של פטריה, טפילי אוזניים כדוגמת קרדית האוזן, גוף זר, עקיצה, פוליפים או גידולים. לעיתים נדירות יותר המטומות יכולות להיגרם כתוצאה מבעיות קרישה, כדוגמת הרעלת רעל עכברים ללא אירוע טראומטי. במקרים מסוימים לא ניתן לקבוע מהו הגורם להמטומה באוזן, ולכן היא מכונה המטומה על רקע אידיופטי, רקע לא ידוע.

    האם יש צורך לטפל בהמטומה באוזן או רק בגורם הראשוני לה?

    השארת ההמטומה ללא טיפול יצור עיוות משמעותי ובלתי הפיך של אפרכסת האוזן, שמכונה לא פעם ׳אפרכסת כרובית׳ בגלל המבנה המצולק, המקומט והכרוביתי של האוזן. במצבים אלה, האוזן יכולה להרגיש מעובה ומאוד קשה כתוצאה מהצטלקות לא מבוקרת ומהצטברות של פיברין. בנוסף, בעיקר בכלבים עם אוזניים שמוטות, מצב של עיוות האוזן בצורת כרובית, עלול להחריף בעיות כרוניות של נטייה לדלקות אוזניים אם כתוצאה מרטיבות בין הכפלים של ה׳כרובית׳, תנאי המהווה מצע טוב לחיידקים ולשמרים, ובין אם כתוצאה מהחרפה של חוסר אוורור של תעלת האוזן כתוצאה מחסימה מלאה או חלקית של תעלת האוזן החיצונית. חוסר אוורור של תעלת האוזן מהווה אף הוא גורם הכבדה בכלבים עם נטייה לדלקות אוזניים.

    כיצד מטפלים בהמטומה באוזן?

    הטיפול בהמטומה באוזן הוא טיפול בהתערבות כירורגית. קיימות מספר טכניקות מעט שונות אך העיקרון הבסיסי שלהן זהה – חיתוך ההמטומה וניקוזה, כולל ניקוז הדם וקרישי הדם, שטיפת כיס ההמטומה בתמיסה פיזיולוגית וקיבוע החלל של כיס ההמטומה וצמצומו. הקיבוע יכול להתבצע בעזרת טכניקה של שורות תפרים אורכיות במקביל לחתך הראשוני דרכו נוקזה ההמטומה. שורות התפרים  מסייעות בתהליך ההחלמה בכך שהן מצמידות את הסחוס לעור האפרכסת בצורה מבוקרת, ובכך, מקטינות את הסיכוי לעיוות האפרכסת ולחזרתיות בעתיד. הסרת התפרים מתבצעת לאחר כשלושה שבועות. 

    טכניקה כירורגית נוספת מצוינת היא חיתוך קטן יותר של כיס ההמטומה והכנסת קנולה, המהווה נקז קשיח ופעיל, ותפירתה של הקנולה לאפרכסת למשך כשלושה שבועות עד לייבושו המלא של כיס ההמטומה, ולהשלמת תהליכי החלמת הרקמות והידבקותן זו לזו. בטכניקה זו החתך יתבצע כך שהניקוז יהיה לכיוון הצד התלוי, כלומר, זה הפונה לכיוון מטה, כך שהגרביטציה תסייע בניקוז, ולכן יש הבדל במיקום החתך והכנסת הקנולה בכלבים בעלי מבנה של אוזן זקופה (כמו בכלבי רועים לדוגמה) או בכלבים בעלי מבנה של אוזן שמוטה (כמו בכלבי קוקר ספנייל לדוגמה). חשוב לזכור כי אם ההמטומה מתרחשת באוזן זקופה, האוזן לא תחזור למצבה הזקוף הראשוני, אך לא יווצר העיוות הצורני של אותה ׳אוזן כרובית׳. ובנוסף, באם ידוע על גורם ראשוני הרי שיש לטפל בו, על-מנת למנוע את ניעור הראש. 

    טיפול שמרני כמו ניקוז המטומה באוזן באמצעות מחט ומזרק, הזרקת סטרואידים לכיס ההמטומה לאחר ניקוז וחבישה אינו אופציה טיפולית מומלצת, היות ואחוזי ההצלחה של טיפול שמרני נמוכים עקב חזרתיות גבוהה והצטברות הדם בכיס ההמטומה לאחר מספר ימים. 

    מהי רמת הדחיפות בטיפול בהמטומה באוזן?

    המטומה באוזן אינה מקרה חירום, אך לא ניתן לדחות את הטיפול מעבר לכשבוע ימים בגלל החשש לעיוות הכרובית של אפרכסת האוזן. במקרים מסוימים, במידה וההמטומה מאוד קטנה, רצוי לחכות מספר ימים  לפני ההליך הטיפולי על-מנת לוודא שכיס ההמטומה יתמלא במלואו ויגיע לגודלו המירבי, ורק אז לבצע את ההליך הכירורגי.

    ומה לגבי הגורמים הראשוניים?

    כמו שכבר הוזכר למעלה, הרי שבכל פעם שאנחנו מטפלים בכלב עם המטומה יש צורך לערוך בדיקה פיזיקלית מקיפה כדי להבין מהו אותו הגורם הראשוני, כאשר דלקות אוזניים ואלרגיות הן החשודות העיקריות כגורם הראשוני. בדיקת אוזניים יסודית, הכוללת גם את האוזן ללא ההמטומה (במקרה של המטומה חד צדדית) היא הכרחית על-מנת לאשש או לשלול דלקת אוזניים, וכמובן, במידת הצורך, גם משטח מתעלת האוזן באמצעות מטוש לביצוע בדיקה ציטולוגית מיקרוסקופית. במקרים נדרשים יש צורך לבצע גם בדיקה לתרבית ורגישות של חיידקים. במידה ואכן יש דלקת אוזניים אנחנו מטפלים גם בדלקת עצמה ולא רק בהמטומה עצמה, ומתאימים את הטיפול בהתאם לגורם או לגורמים של דלקת האוזניים. הטיפול כולל גם שיכוך כאבים על-מנת להקטין את הגרד וניעור הראש.

    האם ניתן למנוע המטומה באוזן?

    לא ניתן לקבוע איזה כלב יפתח המטומה באוזן. שני הטיפים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לתת לכם הם שבמידה והכלב מגרד באוזן יש להביאו לבדיקה ולא להמתין, וכמובן, שיש צורך לטפל באופן קבוע בפרעושים וקרציות כל השנה. פרעושים הם גורם האלרגיה מספר אחת, ובכך מהווים גורם הכבדה לדלקות אוזניים ו/או לגרד כללי הגורם לניעור הראש ולטראומה לכלי הדם של אפרכסת האוזן. 


    אז אם תטו לנו אוזן ותשמרו על שני כללים פשוטים אלה תסייעו בהקטנת הסיכויים להתפתחות של המטומה באוזן בחיות המחמד שלכם.

    עבור לתוכן העמוד