.jpg "מדי וט")
האשך הטמיר של אוליבר
ד״ר שירלי פורמנסקי, מומחית ברפואת כלבים וחתולים, (DABVP (C/F
אוליבר, כלב פומרניאן בן 10, הובא אלינו על ידי בעליו בתלונה על עלייה הדרגתית במשקל בחודשים האחרונים, נשירת שיער באזורים מסוימים בגופו ושינויים במראה שלו. הבעלים חשש כי אוליבר מפתח אלופציה X, מחלה האופיינית לגזע של אוליבר. היסטוריה רלוונטית גילתה שאוליבר אובחן עם אשך טמיר בטני מצד ימין עוד בהיותו גור אך למרות ההמלצה להוצאת האשך הטמיר וסירוס, בעליו של אוליבר בחר לדחות את ההליך הניתוחי.
אשך טמיר הוא כל אשך אשר אינו נמצא בשק האשכים. אשך טמיר יכול להימצא במפשעה או בבטן. במהלך ההתפתחות העוברית נודד האשך מאזור הכליה לשק האשכים דרך אזור המפשעה, ומכאן, שאשך טמיר יכול להימצא בכל מקום לאורך נתיב הנדידה שלו. מספר נתונים מעניינים בנוגע לאשכים טמירים: אשך טמיר הוא תופעה שכיחה יחסית – יש מחקרים המצביעים אפילו על שכיחות של קרוב ל-15% בכלבים זכרים, כאשר אשך טמיר מפשעתי חד צדדי משמעותית נפוץ יותר מאשך טמיר בטני. מספר מחקרים הצביעו על שכיחות גבוהה יותר של אשך טמיר ימני מאשר שמאלי. נוסף על כך, נמצא כי כאשר שני האשכים היו טמירים - לרוב הם היו ממוקמים באופן סימטרי ביחס אחד לשני.
ההמלצה הטיפולית הגורפת של אשך טמיר, בין אם מפשעתי או בטני, היא הוצאתו וסירוס של האשך שבשק האשכים. במצב בו שני האשכים הם טמירים ההמלצה כמובן היא להסיר את שניהם. סיבוכים ידועים של אי הוצאת האשך הטמיר הם התפתחות של גידול - סרטני או שפיר, המפריש הורמונים, הפוגע באיכות חייו של הכלב, ואף כזה העלול לסכן את חייו.
יש מספר סוגים שונים של גידולי אשך, והשכיחים ביותר הם גידולים של תאי סרטולי, גידולים של תאי ליידיג וגידול מסוג סמינומה. חלק גדול מגידולי האשכים נוטה לייצר הורמוני מין כמו טסטוסטרון, פרוגסטרון ואסטרוגן, כאשר האחרון הוא זה שגורם לעיקר התופעות של הסינדרום הפארא־ניאופלסטי בגידולי אשכים כדוגמת סימני מין נשיים כמו הגדלה של הפטמות, אך גם סימנים כמו דיכוי מוח העצם ובעיות בבלוטת הערמונית - הפרוסטטה. התקרחות ונשירת פרווה אף היא משויכת להשפעה של גידול המפריש את הורמון האסטרוגן.
ובחזרה לאוליבר - בעליו של אוליבר שמו לב כי בחודשים האחרונים פרוותו של אוליבר החלה לנשור ולהידלדל בעיקר בצוואר, בגב ובחלק האחורי של הגפיים האחוריות, וצבע עורו הפך שחור, ואכן, הבדיקה הפיזיקלית אישרה את תלונתם על אובדן סימטרי של פרווה. נוסף על כך, אשך שמאל היה קטן יחסית ובעל מרקם רך, העורלה הייתה שמוטה ונראה כי הפטמות של אוליבר היו מעט מוגדלות. שאר ממצאי הבדיקה הפיזיקלית היו תקינים. הבעלים של אוליבר אישר כי אוליבר מרגיש מצוין, הוא חיוני ושמח, שותה בצורה רגילה וכי התיאבון שלו תקין.
המלצנו לבעליו של אוליבר לערוך בדיקת דם מלאה שבה התגלה כי לאוליבר יש ספירת דם לבנה מאוד גבוהה, מתוכה כדוריות הדם הלבנות מסוג נויטרופילים היו בעלות התרומה המהותית לספירת הדם הגבוהה. משטח דם מיקרוסקופי אישר את הממצא הזה.
בהתאם לכל אלה, המלצנו לבעליו של אוליבר על המשך אבחון באמצעות אולטרסאונד בטן. ממצאי האולטרסאונד היו מאוד ברורים: מסה בטנית ענקית, עם אקוגניות משתנה ושוליים לא סדירים, שלא הייתה מחוברת לאיבר בטני מסוים, או חלק ממנו, ושגודלה היה כ-10 ס״מ, תפסה את רוב חלל הבטן. נוסף על כך, בלוטות לימפה איליאקליות היו מעט מוגדלות. החשד היה כי המסה הענקית היא גידול של האשך הטמיר הבטני.
בעקבות הממצאים בסריקת האולטרסאונד הוחלט יחד עם הבעלים לערוך סריקת סיטי על-מנת לקבל מידע מפורט יותר על המסה ולברר האם יש גרורות בבטן או בבית החזה. לצורך בדיקה זו היה על אוליבר לעבור הרדמה מלאה ובמהלכה הוזרק לו חומר ניגודי. תוצאות סריקת הסיטי היו חד משמעיות ותאמו את ממצאי האולטרסאונד: גידול גדול של אשך טמיר בטני, שככל הנראה עבר התמרה. קשרי הלימפה המוגדלים שנצפו בבדיקת האולטרסאונד תאמו גם את הממצאים בסריקת הסיטי.
במקרה של אוליבר, כיוון שלא נצפו גרורות ודאיות, ובהתחשב בגודל ובמיקום הגידול, הומלצה התערבות כירורגית. אוליבר הורדם, הוכנס לחדר ניתוח, נוטר, ובמהלך הניתוח בוצעה הסרה כירורגית של גידול האשך הטמיר. ואכן, האשך היה ענק, ומשקלו הגיע לכ-10% ממשקל גופו של אוליבר. חלל הבטן נבדק ביסודיות לאיתור גרורות מקרוסקופיות, אך לא נמצאו כאלה. אוליבר גם עבר סירוס של אשך שמאל, שהיה אכן קטן ומנוון. בלוטות הלימפה המוגדלות הסמוכות הראו ככל הנראה שינויים תגובתיים בלבד. המסה שנכרתה נשלחה לבדיקה היסטופתולוגית, שתוצאתה חזרה בהמשך והתבררה כגידול מסוג סרטולי. אוליבר התעורר מההרדמה ושוחרר הביתה עם הנחיות להמשך מעקב וטיפול מתאים לכאב ואנטיביוטיקה, והוא החלים באופן מעורר השתאות מהניתוח. במעקבים נוספים הבחנו כי יחד עם ירידה בהשפעת הורמון האסטרוגן שהופרש מהגידול, כך בהדרגה החלה פרוותו של אוליבר לצמוח מחדש, צבע עורו הכהה החל להבהיר והפטמות חזרו לגודלן התקין.
המקרה של אוליבר מדגיש את הסיבוכים האפשריים הקשורים בהתמרה סרטנית של אשכים טמירים בכלבים, ולכן אנחנו ממליצים על הוצאה של אשך טמיר עוד בגיל צעיר. אי הוצאה של אשך טמיר יכולה להשפיע הן על איכות חייו של הכלב והן על בריאותו הכללית.
