טיול בחודש - בית סמסונוב

ד״ר שירלי פורמנסקי, מומחית ברפואת כלבים וחתולים, (DABVP (C/F

לא תמיד יוצא לנו להמליץ על טיול, ועוד אחד שקרוב לבית, כאן בחיפה עירנו, הקשור בקשר היסטורי למקצוע הווטרינריה, שעבורנו, הוא הרבה יותר ממקצוע, ומהווה דרך חיים והשקפת עולם.

ממש במקרה גילינו, כי בשכונת בת הגלים היפה שוכנת לה פנינה ארכיטקטונית המהווה לא פחות מ״חתיכת היסטוריה״ בדברי ימי הווטרינריה של המדינה שבדרך, שראשיתה בתחילת המאה העשרים, בימי העלייה השנייה והשלישית - בתקופת השלטון העות׳מאני והמנדט הבריטי בארץ ישראל.

בשדרת בת גלים המיתולוגית מצויים מספר בתים היסטוריים. בבתים מספר 10-12 שוכן מתחם בתי משפחת רחל ויצחק סמסונוב. ומדוע בחרנו לספר לכם על בית סמסונוב? - מעבר לעובדה שבית סמסונוב הוא מבנה יפהפה שעבר שימור והוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים, הרי שיצחק סמסונוב, בעליו של הבית, היה רופא וטרינר שעבד בפיק״א ושימש כווטרינר מחוזי. המבנים במתחם נבנו בשני שלבים. בשנת 1921 נבנו הבניין הקדמי, ששימש כבנין מגורי המשפחה והבניין האחורי, ששימש כמרפאה לבעלי חיים וגם... כמוסך! לא פחות! הבניינים האלה תוכננו על ידי האדריכל יוסף ברסקי, שהיה מראשוני האדריכלים הציונים בארץ ישראל, ובין היתר, תכנן גם את הגימנסיה העברית ״הרצליה״ שבתל אביב. השלב השני של המבנה במתחם נבנה בשנת 1935, ותוכנן על-ידי שינברג ורוזנהק.

מעבר להימצאותה של מרפאת בעלי חיים במתחם, ככל הנראה היחידה באזור, גילוי מקסים ומרגש לכשעצמו, הרי שבשבת, 8 יולי 1922, נערכה בבניין הראשי האסיפה הראשונה של הרופאים הווטרינרים היהודים בארץ ישראל, בה הוחלט, פה אחד, על ייסודה של ״אגודה של הרופאים הווטרינרים העברים בארץ ישראל״. האגודה החדשה הצטרפה להסתדרות הרפואית העברית בארץ ישראל כסקציה וטרינרית ״בעלת זכויות אוטונומיות בכל השאלות המקצועיות״. באסיפה ההיסטורית הזו השתתפו ארבעה - בעל הבית ד״ר יצחק סמסונוב ואורחיו - ד״ר יוסף שם-טוב סינטו, ד״ר משה כספי (סרבריסקי), וד״ר יעקב קבקביץ-נריה (שיחד עם ד״ר סמסונוב יזמו את האסיפה), שהגיעו כל הדרך מירושלים ומתל-אביב. נעדרו מהאסיפה שלושת הווטרינרים העברים הנוספים שפעלו אז בארץ – ד״ר יוסף דעואל, ד״ר יוסף פרבר וד״ר שלמה (זיגמונד) פרוינד. וסיפור שהיה כך היה: ביום שישי, 7 ביולי 1922, עם שחר, יצא ד״ר פרוינד מביתו שבמושבה יבנאל שבגליל התחתון, ועלה, כמדי בוקר, על סוסו. אך באותו הבוקר אין הוא יוצא לביקורים ברפתות ובאורוות שביבנאל וסביבתה אלא רוכב לתחנת הרכבת שבצמח כדי להגיע לאסיפה אליה הוזמן, בחיפה. מצמח, יוצאת מדי בוקר, רכבת לחיפה, נסיעה בת קרוב לחמש שעות, ועל-כן יצא ד״ר פרוינד יום קודם למועד האסיפה. אולם, כאשר הרוכב בן ה-27 מגיע לדגניה, כ-2 ק״מ מצמח, הוא נוכח כי איחר את הרכבת – שורה ארוכה של קרונות נוסעים וקרונות משא עם תוצרת חקלאית ממשקי עמק הירדן חולפת על פניו בדרכה לחיפה... וכך הפסיד ד״ר פרוינד את אותה ישיבה היסטורית. אך אל דאגה, מקומו שמור בדברי ימי הימים הווטרינריים. ד״ר פרוינד כיהן כיו״ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים, היה עורכו הראשון של ״עלון הסתדרות הרופאים הווטרינרים״, בשנת 1941 התמנה ד״ר פרוינד לרופא הווטרינר הראשי של ״החקלאית״, הוא העלה את ישראל על מפת הווטרינריה העולמית, והיה תומך נלהב בהקמתו של בית הספר לרפואה וטרינרית בישראל. הוא נפטר בשנת 1988 כשהוא בן 93, ונקבר ביבנאל.

רק בשנת 1928 החליטה האסיפה הכללית, שגם הפעם התכנסה בחיפה, והפעם בנוכחותו הנלהבת של ד״ר פרוינד, להיפרד מההסתדרות הרפואית ולהקים ארגון עצמאי בשם "הסתדרות הרופאים הווטרינרים בארץ ישראל"
ובאנגלית: "The Palestine Veterinary Surgeons Association", לימים, ״הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל״.

ד״ר סמסונוב, הלא הוא החיפאי, שגר ופעל במתחם היפה בשדרת בת-גלים, היה הרופא הווטרינרי היהודי השני בארץ ישראל. פעילותו רבת השנים, המקצועית והציבורית, באה לידי ביטוי בעשרות מכתבי הוקרה אליו, המשקפים נאמנה את המצב הבריאותי של בעלי החיים בתקופת העליות השנייה והשלישית. חשוב לזכור כי ד״ר סמסונוב עבד בכל שטחה של ארץ ישראל של פעם, ממשמר הירדן ועד חולדה ובן-שמן, וכל זה בתנאי תחבורה קשים כשמצבם הבריאותי של העדרים גרוע ובכי רע. ד״ר סמסונוב (1881-1944) עלה לארץ עם הוריו בהיותו בן 10 מהומל, רוסיה, בן הזקונים מתוך שישה אחים, והמשפחה התיישבה בחדרה. הוא למד במקווה ישראל ובתום לימודיו נסע לאלפור, צרפת ללמוד רפואה וטרינרית מטעם האדמיניסטרציה של הברון רוטשילד. בשנת 1909 קיבל ד״ר סמסונוב את הדיפלומה שלו, חזר לארץ ועבד כרופא וטרינר מטעם פיק״א במושבות הגליל התחתון והעליון, ביהודה ובשומרון. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא התורכי כקצין וטרינר. בשנת 1921 הצטרף לשירותים הווטרינריים המנדטוריים ומונה כרופא מחוזי בחיפה, תפקיד שכלל גם את תחנת ההסגר. הוא עבד במשרה זו עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1939.

ועוד אנקדוטה קטנה בעניין: ד״ר יוסף שם-טוב סינטו, אחד מהארבעה שנכחו בישיבה ההיסטורית, הוא הרופא הווטרינר הראשון שהשתקע בארץ ישראל ופרש לגמלאות בשנת 1935, כך שעד סוף ימיו, בשנת 1967, כשהוא בן 87, החזיק ברישיון הממשלתי מספר 1 לעיסוק ברפואה וטרינרית. כרופא וטרינר, הצליח, בין היתר, לבלום את המחלה שפגעה בעדרי הסולטאן התורכי ולגלות את מקורה תוך שימוש בעקרונות תורת האפידמיולוגיה, וייסד את אגודת צער בעלי חיים בירושלים. בסיפורו ״הסימן״, שנכתב על ידי ש"י עגנון, מתאר המספר את דמותו המיתית של ד״ר יוסף שם-טוב סינטו, שהיה חלק מהחבורה הראשונית של ארבעת המייסדים: ״מביתו שברחוב החבשים יצא שם-טוב ברכיבה לכפרים שבתחום אחריותו... ובשביל שאני אוהב את הבתים הקטנים ואת הגנים הרעננים אספר את תולדותיהם", כותב עגנון, ופותח בסיפור על רופא בהמות צעיר יהודי מקושטא, שהקים לו בית מחוץ לירושלים. "לגלגו עליו כל הפקחים שבירושלים ואמרו, קבר אותו אדם את מעותיו במדבר. אבל הוא היה שמח בחלקו וכל יום שהיה פנוי מעבודתו היה רוכב על החמור ובא ומתעסק בנטיעותיו... נשמע הדבר בין הבריות. החיתה חברה אחת שעסקה ביישובה של הארץ. הלכה וקנתה שם על ידו חלקת אדמה. חילקה את החלקה לחלקים חלקים ושיגרה שלוחים לחוצה לארץ להציע לציונים שם לקנות להם חלק ונחלה בארץ-ישראל. נמצאו בתוכם קצת מהם שקנו". לגלגו לגלגו אך צוחק מי שצוחק אחרון, והחלקה השכיחה והמרוחקת הפכה לימים לשכונת תלפיות, ובה התגורר עגנון, המספר בהמשך את תולדותיה.

קשה להאמין שכל הפרק המרתק הזה בהיסטורית הרפואה הווטרינרית בישראל חמק מאתנו עד לחודש האחרון. ממליצים לרדת בערבו של קיץ, לטייל בשדרת בת-גלים, ולמיטיבי הלכת, ניתן להגיע אליה בהליכה דרך הטיילת היפה שלנו המתחילה בחוף דדו, לעבור ליד מתחם בתים 10-12, להעריך ולהוקיר את חלוצי הווטרינרים בארץ ישראל, ואת הדרך הארוכה שעשתה הרפואה הווטרינרית בארץ ישראל מימי העלייה השנייה והשלישית ועד ימינו אנו. כמה גאים אנחנו לפסוע בדרכם של אותם וטרינרים עברים ראשונים. ובין היתר, כמובן, ליהנות מרוח ים טובה, מגלידה מרעננת ומשקיעה של יום נוסף.

ומי יודע, אילו ידע אריק איינשטיין את סיפורה המרתק של הרפואה הווטרינרית בארץ ישראל, אולי היה כותב לא רק את ״הבלדה על יואל משה סלומון״ עם ״ארבעת הרוכבים״, אלא גם את ״הבלדה על בית סמסונוב״ ועל אותם ״ארבעת הווטרינרים״, שליבנו גואה אליהם, שהתכנסו באותו ליל שבת, 8 ביולי 1922, בביתו של ד״ר סמסונוב שבבת-גלים, שבחיפה, והכריזו על ייסודה של "אגודה של הרופאים הווטרינרים העברים בארץ ישראל".