דלקת ריאות בבעלי חיים

אם מישהו לא הרגיש שהחורף כבר ממש פה – בעלי החיים שלנו מרגישים את החורף ועוד איך, ורגישים למחלות החורף לא פחות מאיתנו, בעיקר אלה מהם שגרים בחוץ, גורים צעירים לא מחוסנים או בעלי חיים מבוגרים עם מערכת חיסון חלשה באופן יחסי, ממש בדומה לאנשים...

גם בעלי החיים משתעלים, מנוזלים (וגם לא יודעים למחות את שאריות הנזלת), מעלים חום, מרגישים ״קווטץ׳״, לא בא להם לשחק וגם לא לאכול אפילו את החטיפים שבימים אחרים הם חוטפים ברגע. לעיתים הם ממש מתקשים בנשימה.

אז איך יודעים אם בעל חיים שמשתעל סובל מדלקת ריאות ולא מסתם התקררות?

שיעול הוא אחד הסימנים המחשידים לדלקת ריאות אם כי לא כל בעל חיים משתעל סובל מדלקת ריאות, וההיפך גם הוא נכון, כלומר, לא כל בעל חיים המאובחן עם דלקת ריאות יסבול משיעולים. ולכן, במהלך הבדיקה הפיזיקלית אנו מקשיבים לקולות הריאה משני צדי בית החזה ועל פני כל שטח הריאה. לעתים יש צורך לעשות בדיקות דם, כתלות בחומרת הסימנים הקליניים של בעל החיים, על מנת לבדוק האם יש סימני דלקת גם במערכת הדם, וכמובן אנו עורכים צילומי בית חזה כדי לאשר או לשלול את האבחנה.

דלקת ריאות היא זיהום ברקמת הריאה אך המינוח עצמו אינו ספיציפי. דלקת ריאות עלולה להיות מסכנת חיים למרות שסיבות רבות יכולות לגרום לדלקת ריאות. על פי רוב יש תהליך המערב גורם זיהומי – בין אם חיידקי, ויראלי, פטרייתי ואפילו טפילים כמו תולעי ריאות אנו מוצאים כגורם לדלקת ריאות.

עם זאת, למרות הגורמים הרבים העלולים להיות מעורבים כגורם לדלקת ריאות, מרבית דלקות הריאה מערבות זיהום חיידקי ומחייבות טיפול באנטיביוטיקה, בין אם כדלקת ריאות חיידקית ראשונית או כזיהום חיידקי משני.

בעלי חיים החולים בדלקת ריאות יכולים להיות יציבים מבחינה קלינית (ואפילו לכשכש בזנב ולטרוף את החטיפים שאנו מציעים להם), לא יציבים, כלומר, אם היו יודעים לדבר בלשוננו ודאי היו אומרים כי הם מרגישים ״קווטץ׳ או ״כמו סמרטוט״ או חלילה, עלולים להיות במצב קריטי אמיתי. בעלי חיים המאובחנים עם דלקת ריאות אך מצבם הקליני יציב, והם אוכלים ושותים למרות שמשתעלים ולמרות הממצאים הרדיוגרפיים המצביעים על דלקת ריאות, יטופלו על פי רוב בבית. לעומתם, בעלי חיים שאינם יציבים, כלומר, אינם מרגישים טוב, או בעלי חיים במצב קריטי, עם ספירת דם המצביעה על דלקת חריפה ו/או מתקשים בנשימה, כלומר אלה עם דלקת הריאות הגורמת לחוסר יכולת לבצע חילוף חמצן ביעילות בריאות, מחייבים טיפול באשפוז הכולל מתן אנטיביוטיקה בעירוי ורידי, תרופות מרחיבי סימפונות, נבוליזציה ומתן חמצן. מתן חמצן מתבצע הן באמצעות כלוב חמצן או באמצעות צינורות חמצן נזאליים  (דרך האף) או בעזרת מסכות חמצן. מצב זה מחייב מעקב צמוד ורציף על מנת לתת טיפול מיידי במידה וחלה החמרה במצבם למרות הטיפול הניתן.

אף על פי שבדרך כלל בדלקת ריאות ניתן טיפול אנטיביוטי המשלב שני סוגי אנטיביוטיקה לכיסוי רחב טווח כנגד החיידקים העלולים לגרום לדלקת ריאות, הרי ובמידה ובעל החיים אינו מגיב לטיפול, יש לקחת דגימה מתוך הסימפונות לתרבית ורגישות, פרוצדורה המתבצעת בהרדמה מלאה בזהירות רבה.

למרות שדלקת ריאות היא מחלה חמורה, המחייבת טיפול אנטיביוטי ארוך על מנת לנקות את הריאות מהזיהום, הרי, שלשמחתנו, מרבית דלקות הריאה מגיבות כמצופה לטיפול מתאים. על מנת למנוע דלקת ריאות בבעלי חיים, בעיקר בגורים צעירים ובבעלי חיים בעלי מערכת חיסון חלשה, יש להימנע מלהשאיר בעלי חיים בחוץ בקור ובגשם. אין לדכא את השיעול, גם אם טורדני ומפריע לשנתנו בלילה, עם מוצרים שונים הניתנים ללא מירשם ונפוצים על המדפים בבתי המרקחת. מרבית השיעולים בדלקות ריאה הם מהסוג המכונה ״שיעול רטוב״, כלומר, שיעול המייצר הרבה ליחה והפרשות, בניגוד ל״שיעול יבש״. במידה ומדכאים ״שיעול רטוב״, אנו מונעים מבעל החיים את האפשרות לכייח את ההפרשות באמצעות מנגנון השיעול, ובכך להוציא החוצה את הליחה וההפרשות, המפריעות בנשימה. בצורה זו עלול מצבו של בעל החיים להחמיר ואף להוות סכנת חיים. חשוב כמובן להגיע לביקורות ובמידת הצורך אנו נבצע צילומי בית חזה חוזרים לצורך השוואה.

והחשוב ביותר הוא לזכור כי הטיפול המומלץ הוא כמובן מניעה: פנקו את בעלי החיים שלכם עמוק עמוק בתוך הפוך. הם יודו לכם, ואין בריא מכך!