אנפית הבקר
בעבר הלא רחוק ציפור זו נחשבה לציפור חולפת בארצנו אך משנות החמישים בחרה להשתקע פה וכיום ניתן לראותה כמעט בכל חלקי הארץ. לא לחינם האנפיות מוכרות בעולם כמין מתפרץ, כלומר, מין מקומי שהחל להתרבות מאוד עד כדי גרימת נזק.
המייחד את עוף זה משאר העופות הוא צווארו הארוך ודמוי האות S . צורה זו מתקבלת על ידי 21 חוליות צוואריות שביניהן השישית ארוכה במיוחד ומקובעת בעזרת מיתרים לחברותיה. אלו גורמים לכיווץ של הצוואר בזמן מנוחה ומונעים הטיה של הראש הצידה אלא רק תנועה קדימה ואחורה.
אנפית הבקר קטנה יחסית, צבעה לבן צחור, למעט בעונת הרביה אז מופיעים כתמים על ראשה ועל החזה. אורך גופה כ
אנפית הבקר כשמה כן היא נוטה ללוות בקר בשטח ולהנות מאכילת החרקים המזנקים בינות לשיחים עם התקדמות הפרות. מאותה הסיבה האנפית מלווה כלים חקלאיים בשדות פתוחים בעיקר קומביינים וטרקטורים בזמן החריש. באופן כללי אנפית הבקר כמעט שאינה בוחלת בכלום ונחשבת לאומניבורית ועל כן ניתן למצוא מושבות לא קטנות גם במזבלות למיניהן. האנפית איננה לועסת כמובן את טרפה או מזונה אלא בולעת אותו בשלמותו ולאחר פרק זמן קצר פולטת צניפה המכילה את כל השארים הבלתי נעכלים.
אנפית הבקר נחשבת לעוף חברותי המתלהק לעיתים לעשרות אם לא מאות פרטים בעיקר במקומות בהם המזון מצוי בשפע. הרכב הלהקות איננו קבוע ונוטה לתחלופה די דחופה . בעונת הקינון לרוב ציפור זו מתלהקת והדגירה היא בחברותא.
עונת הקינון של האנפיות מתחילה בפברואר ומסתיימת ביולי אוגוסט. הקן דמוי קערה שטוחה ובנוי מזרדים וענפים . את החומר לבניית הקן אוסף הזכר ואת הקן עצמו בונה הנקבה. בבוא הזמן הנקבה מטילה בין שתיים לארבע ביצים המוטלות האחת אחר השניה בהפרש של יומיים, צורתן עגלגלה מאורכת וצבען לבן. בני הזוג דוגרים במשותף ולאחר כ 22 יום מתחילה הבקיעה שהיא א-סינכרונית בהתאם להטלה. הקשר בין בני הזוג נשמר רק למשך תקופת הקינון ולאחר מכן יפרדו דרכם עד לעונת הרביה הבאה בה כל פרט ימצא לעצמו בת זוג או בן זוג חדש.
הגוזלים פורחים מהקן כבר בגיל 30 יום ויגיעו לבגרותם המינית רק בגיל שנתיים.
להבדיל מהרבה בעלי חיים אחרים בכלל ועופות אחרים בפרט האנפית דווקא מאוד נהנית מכריתת עצים ועיבוד שטחים חקלאיים ועל כן תפוצתה הולכת וגדלה .
בארץ, עוף זה, למרות העובדה שלעיתים יכול להוות מטרד, נחשב למוגן לפי חוק ואין להטרידו בעיקר כאשר הוא נמצא בשלב הקינון שלו. אלו שממש סובלים ממטרד של אנפיות יכולים בצורה ידידותית למקם דחליל בצמרות העצים, רצוי שיהיה מאוד צבעוני ושבגדיו יתנופפו ברוח אולי הדבר ימנע מאנפיות לבחור בעצים האלו כמקום קינון.
