חסידה

בארצנו חולפות מידי שנה כ 600 אלף חסידות לבנות המהוות כ85 אחוז מאוכלוסייתן העולמית. האחוז הנותר נודד דרך ספרד וגיברלטר.

החסידה הלבנה היא למעשה החסידה השחורה לבנה . גובהה כמטר אחד ומשקלה בין 3 ל 5 קילוגרם. כנפיה שחורות ולבנות ורגליה ומקורה אדומים. תוחלת חייה כ-30 שנים. החסידות בונות את קיניהן על עצים גבוהים, מצוקים, גגות, עמודי חשמל וצריחים. הן ניזונות בעיקר מחרקים, מכרסמים קטנים ונחשים ובכך מסייעות לחקלאים שבשדותיהם הן נוחתות למנוחה ותדלוק.

מאחר ונדידת החסידות עלולה להיות בעייתית ומסוכנת לכלי תעופה אחרים ועלולה אף להסתיים בתאונות קטלניות. נעשה מעקב ומיפוי מדויק של נתיבי התעופה של החסידות על ידי המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון. מאז החל תהליך המיפוי חלה ירידה משמעותית בכמות התאונות האוויריות ובעקבות כך נחסכו מיליוני דולרים לחיל האויר שלא לדבר על חיי אדם.

שמה של החסידה הולך לפניה בעיקר בעקבות אופני ההתנהגות המופלאים שלה ומראה המרשים. אלו קשרו סביבה אינספור אגדות ומעשיות פולקלור. המצרים ראו בה סמל לכבוד הבן להוריו והאמינו שהחסידים הצעירים בלהקות הנודדים נושאים על גבם את הוריהם המבוגרים. היוונים הטילו עונש מוות על אדם שהרג חסידה מאחר וראו בהן מגנות על בני האדם מאחר ואלו אכלו נחשים.

אחת האגדות היא כמובן אחריות החסידה להבאת ילדים לעולם . מקור האגדה הוא כנראה באירופה שם החסידות מקננות ומטילות את ביציהן.

בארץ יש מספר מועט של חסידות שבחרו את ארצנו כמשכנן הקבוע וקיניהם נמצאים מסביב למאגרי מים ברמת הגולן. את המסות הגדולות אפשר לראות רק בעונות המעבר. את הציפורים ניתן לראות בעיקר בעמק בית שאן, עמק החולה, מצוקי מדבר יהודה ונחל צין, באביב כאשר החסידות נודדות שוב צפונה אפשר לראות אותן גם מערבה יותר במורדות הרי יהודה ושומרון, בקרית גת, בבית שמש ובאר שבע.

את החסידות ניתן לראות במעופן משעות הבוקר ועד הצהריים ובערב ניתן לראות אותן מבצעות מופע רחיפה ונוחתות ללינת לילה סביב מאגרי המים בנתיבי הנדידה שלהן.

חבל שהתרבות האנושית הובילה לכך שהגבולות אינם פתוחים לנדודים כפי שהם פתוחים לכל הציפורים ולבעלי החיים בכלל.