השלדג הגמדי

למשפחת השלדגיים יש שלושה נציגים בארץ: פרפור עקוד, שלדג לבן חזה ושלדג גמדי. היום נתמקד דוקא בנציג הקטן של המשפחה : השלדג הגמדי. גודלו כ-15 ס"מ ומשקלו קטן אפילו ממשקל ביצת תרנגולת- כ 25 גרם בלבד. צבעיו בוהקים בכחול ובטורקיז מתכתי. צבע בטנו וגחונו כתום-ג'ינג'י, דבר המבדיל אותו מאחיו הגדול , שלדג לבן חזה, ובכך מקל על זיהויו. לשלדג לבן החזה, כפי שמרמז שמו, כתם לבן גדול על החזה.

תפוצת השלדגים היא כלל עולמית ומתפרשת על פני כל הגלובוס. הם שוכנים בקירבת יערות ומקורות מים. חלק מהמינים השתכנו בארצות קרירות יותר מישראל ועל כן פיתחו יכולת נדידה, ובחורף הם נודדים לאזורים חמים יותר. כפי שהבנתם , השלדג קיבל את שמו בשל הדרך שבה הוא צד את מזונו - דגים שהוא שולה מתוך המים. למרות שמם ניזונים השלדגים גם מחרקים, לטאות ויונקים קטנים. עם זאת, מזונו העיקרי של הנציג הקטן, השלדג הגמדי, אכן מורכב מדגים.

השלדגים אוכלים את מזונם תוך כדי מעוף, במקרה שהטרף קטן. אם הטרף גדול, הם נוהגים לחבוט בו כנגד סלע או עץ כדי לשתקו. השלדגים מקננים במחילות בקרבת המים ובגזעי עצים חלולים. הנקבה מטילה לרוב שש ביצים לבנות שצורתן כדורית, והדגירה עליהן נמשכת בין 18 ל25 יום.

השלדגים מאמינים בשיתוף מלא ובשיוויון, ועל כן שני בני הזוג חולקים את מלאכת הדגירה ואת הטיפול בגוזלים. כמו כן, בניגוד לעופות רבים אחרים, הזכר והנקבה של השלדג נראים בדיוק אותו הדבר ואם לא תתקרבו, לא תדעו מה המין. הגוזלים שוהים בקן כ-4 שבועות, ולצערנו לעיתים קרובות חלקם מתים מתת תזונה. אגב, ההורים המסורים ממשיכים לדאוג לתזונת הגוזלים גם לאחר שאלו פרחו מהקן.

פרט מעניין ואפילו מצחיק: עקב מבנה מוחו של השלדג, השלדגיים אינם מסוגלים להתפך על בטנם במידה ומשכיבים אותם על גבם, ויש לזה יתרון: תופעה זו מקילה על מלאכת הטיבוע (קיבוע של טבעת זיהוי על רגל העוף לצורכי מעקב ומחקר) של רשות הטבע והגנים.